מלחמות האהבה

את השיר הבא מצאתי בספר השירים "זיקוקים שיכורים באפילה".  אני תמיד מוצא בו, בעיקר בסיום שלו, נחמה קטנה - לא להשלים עם מציאותן של מלחמות, אבל לראות אותן, בכל זאת, באור רך וסלחני יותר:

יחד, שווים באור הגדול / דוד שחר

ולי נגלה אלוהים באור האהבה,
כן, כן, אחרי חושך גדול
גיליתי
שפחדתי קודם כל מעצמי, מהבדידות
ובכל איש אור זה קיים
בפרסים ההורגים עירקים
ובילדה קטנה בודדה להורים גרושים,
בחולה בלי תקווה
ובאדם זקן.
היכולת לאהוב, לדאוג למין האנושי
כי לכולנו לב לאהוב, לבכות, להתרפק
על הדברים האמיתיים
כי הקשוחים באנשים נשברים ומחייכים
כי הגרועים בלוחמים לוחמים בעצם
למען האהבה, למען היפה, למען השיגעון הזה
של החברות בין אדם לאדם
ובזה כוחנו.

תגובה 1:

עמדת שזירה אמר/ה...

מעניין ומקסים!