תפיסה מהפכנית של מי המזגן

אנחנו רגילים לראות בתופעה של מי המזגן המטפטפים ברחובות בזבוז של משאב מים, אבל לאחרונה פתאום הבנתי שהמשאב העיקרי המתבזבז כאן הוא דווקא חשמל, ועלה לי רעיון להקטין את הבזבוז אנרגיה הזה - על ידי ניתוב המים האלה לקירור הרדיאטור החיצוני של המזגן.
אתחיל בהסבר על הבזבוז - זה קורה משום שהמזגן אמנם מקרר את אוויר הבית, אבל גם את אדי המים שבו. ובעוד שאוויר הבית חוזר מקורר לבית, אדי המים יוצאים מהבית וכך מתבזבזת למעשה כל האנרגיה הרבה שנצרכה בתהליך הקירור וההעיבוי שלהם (חום כמוס).
במילים אחרות, המסה התרמית של המים המקוררים אובדת.
הסברים מפורטים יותר על הרעיון המהפכני (אך לא לגמרי מקורי, מסתבר) כתבתי ופרסמתי כאן, ואתם יותר מוזמנים לעיין, לבדוק את המספרים שאני מציג, לערוך ולתקן ולפתח, ולסייע בכל דרך להפצת והגשמת הרעיון

תודה!

--------------

פורסם במקור באתר שינוי ירוק

האחד במאי


האחד במאי במילניום השלישי

אני עומד בקריית-אונו ונושא את מבטי

אל מגדל הבטון של הקניון החדש

העולה ומתהווה למולי

מתוך בור עצום באדמה



בין פעימות הפטישים

נשמעות קריאות הפועלים בכמה שפות - רומנית, סינית, ערבית


אני נזכר בקריאה הישנה "פועלי כל העולם – התאחדו"

ומבין שהיא מתגשמת למול עיני

רק בגירסת האינטרנציונל הקפיטליסטי



הנה הייתה כל הארץ

שפה אחת ברורה, שפת הכסף

ודברים אחדים, תוצרת סין.



סבתא רחל עוד קראה לו "כפר אונו"

אבל היום, פלא פלאים

מכפרים עלובים שבסוף העולם

פועלים נקבצו והם רוקמים כאן ביחד

מגדל של חלומות ראווה

מלחמות האהבה

את השיר הבא מצאתי בספר השירים "זיקוקים שיכורים באפילה".  אני תמיד מוצא בו, בעיקר בסיום שלו, נחמה קטנה - לא להשלים עם מציאותן של מלחמות, אבל לראות אותן, בכל זאת, באור רך וסלחני יותר:

יחד, שווים באור הגדול / דוד שחר

ולי נגלה אלוהים באור האהבה,
כן, כן, אחרי חושך גדול
גיליתי
שפחדתי קודם כל מעצמי, מהבדידות
ובכל איש אור זה קיים
בפרסים ההורגים עירקים
ובילדה קטנה בודדה להורים גרושים,
בחולה בלי תקווה
ובאדם זקן.
היכולת לאהוב, לדאוג למין האנושי
כי לכולנו לב לאהוב, לבכות, להתרפק
על הדברים האמיתיים
כי הקשוחים באנשים נשברים ומחייכים
כי הגרועים בלוחמים לוחמים בעצם
למען האהבה, למען היפה, למען השיגעון הזה
של החברות בין אדם לאדם
ובזה כוחנו.

בצאת ישראל באופניים

ההגדה של פסח וסיפור יציאת מצרים היוו וכנראה ימשיכו להוות השראה למאבקים חברתיים רבים. במאבק שהשתתפתי בו לפני עשור נגד סלילת כביש חוצה ישראל - ובעד פיתוח תחבורה משולבת - נחה עלי המוזה ולכבוד הפסח כתבתי נוסח להגדה ברוח תחבורתית. לפני שלוש שנים, יותם אביזוהר - המנכ"ל של "ישראל בשביל אופניים" - הציע להכין לה עיבוד שממוקד בכלי התחבורה העתידני, המופלא וה-100% ירוק הזה.
נענתי לאתגר וכתבתי גרסא מחודשת שהופצה, ולכבוד הפסח הזה שידרגתי קצת את הניסוחים והעיצוב בפורמט של מצגת - אתם מוזמנים להסב לצד שמאל ואז - לקרוא ולהנות



-----
פורסם במקור באתר 'שינוי ירוק'

יופיו של הלובן



סוד יופיו של הצבע הלבן הוא
ששותפים בו כל הצבעים








הפעמונים שנותרו


הפזמון של השיר "Anthem" של לאונרד כהן הרעיש אותי מהפעם הראשונה שקראתי אותו:

Ring the bells that still can ring
Forget your perfect offering
There is a crack in everything
That's how the light gets in

הנה נסיון שלי לתרגום:

טלטל את הפעמונים שעוד יכולים לצלצל
שכח מלהביא מנחה מושלמת לאל
בכל צדק יש סדק, תענה לשואל
רק כך האור פנימה, שב ומחלחל



ועוד ניסיון:

צלצל בפעמונים שנותרו עוד שלמים
שכח מהמנחה המושלמת לַאלוהים
כי בכל יש סדק, בכל הדברים
רק דרכו האורות פנימה חודרים