כאחד שהשתתף בשנים האחרונות במספר קמפיינים ציבוריים כנגד זיהום האוויר, בקיץ הזה לכד את תשומת לבי קמפיין פרסומי גדול הנושא את הכותרת "האוויר הנקי בעולם מהמזגן המתקדם בעולם". מדובר במזגן חדש, שעיקר גאוותו היא ביכולת לסנן ולנקות את אוויר הבית, במקביל לפעולת הקירור. ההדמיה הויזואלית בפרסומת מראה כיצד מהמזגן נידפים להם עלים, פרחים ופרפרים אופטימיים - אך בחינה אמיתית של הבשורה שהוא מביא לנו צריכה דווקא לעורר שיעול קולני של חוסר נוחות מצד כל מי שזיהום האוויר מדאיג אותו. עצם הרעיון שאדם המבקש לנשום אוויר נקי יזדקק לרכוש מסנן אוויר פרטי היא חדשה רעה מאוד לכולנו.
אכן, צריך להודות שממשלות ישראל לדורותיהן, מרוב שהיו טרודות בהגנה על בטחוננו, הפקירו את חיינו למגה-פיגוע הכימי של זיהום האוויר. אני בוחר להשתמש במינוח כל כך 'מפוצץ' כי לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, זיהום האוויר גובה מדי שנה באזור ת"א לבדו את חייהם של 1,100 קורבנות.
לאור נתונים כאלה, או לצל העשן השחור המתנוסס מעליהם, הקניה של מסנן אוויר לכל בית ומבנה יכולה להישמע כמשהו שהיה צריך לעשות כבר אתמול. יותר מכך, לקראת שנת הלימודים החדשה מישהו יוכל לטעון שצריך להשבית את מרבית מוסדות החינוך בארץ, עד שאלו "ימוגנו" באמצעות מסנני אוויר, שכן ידוע שילדים הם אוכלוסיית סיכון פגיעה במיוחד לזיהום אוויר.
מעגל קסמים מרושע
אך לאמיתו של דבר, חשוב להבין שדווקא הפנייה למסננים כאלו עלולה להיות הדבר שינציח את עכירות האוויר שלנו. הסיבה הראשונה לכך נובעת מהעיקרון, לפיו ניקיון האוויר מזיהומים הוא אינטרס כלל-ציבורי, הצריך להישמר עבור כולנו על ידי מוסדות המדינה: משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, מצדי זה יכול להיות משרד הביטחון וצבא ההגנה לישראל. אם נקבל את הרעיון שניקיון האוויר הוא עניינינו הפרטי, נאלץ להכיר בכך שגם החומרים שפולטים מפעליה של משפחה מסוימת במפרץ חיפה הם עניינה הפרטי, וכל מי שלא יימצא חן בעיניו מה שקורה לאוויר שם בחוץ – נשלח אותו לקנות מסנן פרטי ולסגור את חלונות ביתו. אפשר יהיה לקרוא לזה "רפורמת הפרטת האוויר".
הסיבה השנייה לכך שמזגן כזה הוא רע לאוויר היא מעשית – טיפול יעיל באמת בבעיית הזיהום אפשר לעשות רק במקורותיו – במפלטים ובארובות באשר הם. שם צריך להתקין מסננים, שם צריך לשפר את איכות הדלקים, שם צריך להשתמש ביותר אמצעים, טכנולוגיות וחלופות שאינם מזהמים. הניסיון לתת "פיתרון קצה" לבעיית זיהום האוויר רק יכניס אותנו לתוך מעגל קסמים מרושע, שבו הפעלת יותר מסננים תגדיל את צריכת האנרגיה, שתצריך הפעלה של יותר תחנות כח, שיפלטו יותר זיהום לאוויר, שיצריך התקנה של עוד מסננים, וכן הלאה. טכנולוגיה היא דבר טוב בתנאי שמשתמשים בו בתבונה.
הסיבה השלישית ממוקמת במשולש שבין כלכלה, חברה ופוליטיקה: סינון האוויר הפרטי יהיה הוצאה חדשה ולא זולה, שרק משקי הבית מהמעמד הגבוה והבינוני יוכלו לעמוד בה. אך כשמשאבי המשפחות האלו יופנו להגנה פרטית על האוויר בבתים ובמקומות העבודה שלהם, יקטן האינטרס שלהם לדחוף את המדינה להשקעה בפתרונות הציבוריים. יש כאן גם עוול חברתי גדול, שדווקא העשירונים הנמוכים שתרומתם לזיהום האוויר היא הנמוכה ביותר, יישארו מחוסרי הגנה מפניו. אך הם לא יוכלו לחמוק מהעלויות החיצוניות של זיהום האוויר, כגון תרופות למחלות בדרכי הנשימה, כך שגם במגזר הזה המשק צפוי לרשום "צמיחה כלכלית", גם אם חולנית, בעקבות הפנייה של הציבור לפיתרון הפרטי.
ללמוד מהניסיון
אני חייב להודות שלטענות שמניתי לעיל אין יסוד מוצק, אלא הן נסמכות על יסוד נזיל ועכור – משאב המים שלנו, שבו זה כבר קרה לנו. בשני העשורים האחרונים רוב הציבור איבד את האמון באיכות המים שמספקות לנו הרשויות הציבוריות, ובמקום לפעול יחדיו כדי לעצור את ההידרדרות – עברנו אחד אחד לקנות מים מחברות פרטיות או שהתקנו מסנני מים פרטיים. אנחנו מנסים להדחיק את החששות שהמסננים האלו הם בתי גידול לחיידקים, ושהמים בבקבוקים אינם בטוחים לשתייה כמו שהפרסומות תיארו אותם. אבל הדבר הכואב ביותר הוא המחשבה שאילו את המיליארדים שהשקענו בפתרונות הפרטיים היינו משקיעים בהגנה ציבורית על מקורות המים, במתקני סינון גדולים ובחידוש צנרת ההולכה הציבורית – לכולנו היו עכשיו מים באיכות הרבה יותר גבוהה, במחיר הרבה יותר זול ולשנים הרבה יותר ארוכות.
כעת בפעם הראשונה, מוצעת לציבור הישראלי הבחירה בפיתרון של אוויר נקי פרטי. הפיתרון הזה נראה קרוב ומפתה, במרחק שיחת טלפון אחת עם חיוב אשראי בתשלומים. אבל ממש כמו שקרה עם המים, גם כאן המחיר הכולל של העסקה יהיה גבוה בהרבה מהסכום הנקוב, והתוצאה, מכל בחינה, תהיה עכורה יותר. במקום זה צריך - וגם אפשר - לפעול יחד להבטחת הניקיון של האוויר של כולנו. במושב הכנסת הקודם הצליחו חברי הכנסת היותר טובים שלנו, בעידוד ארגוני הסביבה, להעביר את "חוק אוויר נקי", שהגרסה האמריקאית שלו חוללה נפלאות באיכות האוויר בארה"ב. לצערנו, בהיעדר מעורבות ותמיכה ציבורית מספקת, הלובי של המזהמים הצליח להביא לדחייה של כניסתו לתוקף ל- 2011. המזהמים וחבריהם עוד ינסו למסמס אותו, אבל מנגד כולנו צריכים לדרוש לדעת מה מצב זיהום האוויר בישוב שלנו ומה נעשה כדי לצמצמו. כולנו יכולים לכתוב מכתב יעיל. לנבחרי הציבור שלנו, ולתת להם את הגב הדרוש כדי לפעול בנושא. זו הדרך הנכונה ומי שלא הולך בה - מוותר על הזכות הכי בסיסית שלו, לנשום אוויר נקי.
--------
פורסם במקור באתר 'שינוי ירוק'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה