שבע בערב, יצאתי לגינה. לילה חורפי ללא עננים ירד מוקדם, ירח נדלק בשמיים, ומרחוק נשמע המהום הצמיגים הרם של כלי רכב השועטים בכביש גהה. האזנתי לרעש - כעין רעש לבן, נחלש ומתחזק מעט בין רגע למשנהו, כמו הרעש של נהר שוצף או ים סוער מרחוק. ומן ההמהום הקוסמי הזה צצה בראשי השורה ים האגזוזים שמסביב....
חזרתי למחשב ונתתי ליתר השורות לזרום אל המקלדת, על בסיס המילים היפות שכתב במקור יצחק קינן ושהלחין חיים אגמון:
ים האגזוזים שמסביב
כל עשניהם יצאו לרוח
אלף רעלים שלח אלי האוויר
גם סתם כך לנשום - כבר לא בטוח
קול המנועים הנוהמים צלילי הכביש
כי רוצים מהר כבר להגיע
אלף אנשים עומדים בפקק - זה עסק ביש
נושקים הפגושים פקעות עצבת
לה לה לה לה...
גם הפחמנים מחומצנים
עולה כך הריכוז של CO2
הנה כבר עברנו את ה- 390
כל הקרחונים יהיו למים
אך לא ניכנע - אנו נפעיל את המזגן!
נקרר את כל כדור הארץ
הכל כל כך ירוק - הכל כל כך נפלא
כי כאן עוד במבצר הכל בסדר
לה לה לה לה...
------------------
פורסם במקור באתר שינוי ירוק
לכל מי שהנושא של גרינווש מטריד אותו, אני ממליץ לקרוא את כתבת העומק המצויינת בכלכליסט המבקרת את מגיפת ה"פינק-ווש".המושג "פינק-ווש" מתייחס למשקפיים הורודים והאופטימיים שהעולם התאגידי-מסחרי אימץ בחום ומשווק לנו אותם כתורת החיים האולטימטיבית. דרך המשקפיים האלה אי אפשר לראות דברים רעים בעולם - כל זיהום הוא לטובה, כל אסון הוא מתנה מן היקום, וכשלזבניות בסופר-פארם לא מאפשרים לשבת במהלך עבודתן עדיין מצווה גדולה עליהן להיות בשמחה תמיד.גיבורת הכתבה, העיתונאית המוערכת ברברה ארנרייך, מזכירה לכולנו שהחיוביות והאופטימיות והשמחה הם מקורות אנרגיה נפלאים וחיוניים, אבל חשוב להשתמש בהם במידה ולא במינון יתר.הטענות בכתבה, לטעמי, אינן חפות משגיאות, אבל רוח הדברים הזו חשובה מאוד כ"איזון" וכביקורת לרוח הדברים ההפוכה שנושבת באוזנינו בשנים האחרונות.
----------------
פורסם לראשונה באתר 'שינוי ירוק'
לאלו מביניכם שאוהבים מוסיקת עולם - אתם מוזמנים להאזין לשיר חדש ומיוחד בלינק הבא: אישה קטנה .mp3
מילים: דליה רביקוביץלחן, עיבוד, ניהול מוסיקאלי, צ'לים: ראלי מרגליתשירה: אילנה אליהדיג'רידו: אהרון חי
אשה קטנה עשתה לה לערש
את כדור הארץ
הכדור הגדול.
ולא נעלם מכדור הארץ
כי אשה קטנה
נחה על גבו.
והוא צמח עשבים אל חיקה
וכרך את גופה בגבעולים.
והוא נשאה אותה כשאתו
הרים ובקעות
ארצות וימים.
וזו האשה היתה מלחשת:
כדור הארץ – ערש שלי,
כדור הארץ – פלגים ונחלים
וימים גועשים ואף גם אני.
הנה אני שטה כבת ספנים
וכדור הארץ היה לי סירה,
נחיל כוכבים כנחיל דבורים
הומים סביב לכדור הארץ.
כדור הארץ דבק אל בטני
ידי צומחות כפרחים מן הארץ,
ועל פני הכדור העצום הזה
באה חדוה בכל אברי.
אשה קטנה עשתה לה לערש
את כדור הארץ
הכדור הגדול.
ולא נעלם מכדור הארץ
כי אשה קטנה
נחה על גבו.תודה לזמרת אילנה אליה, על הרשות לחלוק את השיר עם קהילת האתר!עוד על אילנה ועל המופע הקרוב שלה תוכלו לקרוא כאן
-------------------------
[פורסם במקור באתר שינוי ירוק]
בימים אלה מוצגת במוזיאון האומנות של פתח תקווה תערוכה בשם "מוזיאון הטבע".
יש בה כמה מיצגים מעוררי מחשבה, וביניהם פסל הדינוזאור הגדול הזה, שטומן את ראשו בבור של נפט.
למי שכבר מורגל בחשיבה סביבתית, קל לחשוב שהדינוזאור הזה מייצג את תרבות
הצריכה וההתמכרות לנפט, את תאגידי הרכב הענקיים באמריקה (כמו GM) או אפילו
את החלום האמריקאי עצמו.
כל אלו בוודאי נכונים, אך מעבר להם מצאתי בפסל הזה ביטוי אומנותי נפלא למושג "התירקקות" (Green Wash).
הוא הולם מאוד את אותם מקרים של תעשיות וגופים גדולים ומזהמים, שמשמיעים
קולות רמים של "אחריות סביבתית", אך בפועל הם כמו הדינוזאור הזה: כפות
רגליו מבוססות בנפט, ראשו שקוע עד צוואר בנפט, אבל אל תבלבלו אותו עם
העובדות – הוא ירוק כולו - שימו לב - עד קצה זנבו המורם!...
-------
פורסם במקור באתר 'שינוי ירוק'
כאחד שהשתתף בשנים האחרונות במספר קמפיינים ציבוריים כנגד זיהום האוויר,
בקיץ הזה לכד את תשומת לבי קמפיין פרסומי גדול הנושא את הכותרת "האוויר הנקי בעולם מהמזגן
המתקדם בעולם". מדובר במזגן חדש, שעיקר גאוותו היא ביכולת לסנן ולנקות את
אוויר הבית, במקביל לפעולת הקירור. ההדמיה הויזואלית בפרסומת מראה כיצד מהמזגן
נידפים להם עלים, פרחים ופרפרים אופטימיים - אך בחינה אמיתית של הבשורה שהוא מביא
לנו צריכה דווקא לעורר שיעול קולני של חוסר נוחות מצד כל מי שזיהום האוויר מדאיג
אותו. עצם הרעיון שאדם המבקש לנשום אוויר נקי יזדקק לרכוש מסנן אוויר פרטי היא
חדשה רעה מאוד לכולנו.
אכן, צריך להודות שממשלות ישראל לדורותיהן, מרוב שהיו טרודות בהגנה על בטחוננו,
הפקירו את חיינו למגה-פיגוע הכימי של זיהום האוויר. אני בוחר להשתמש במינוח כל כך
'מפוצץ' כי לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, זיהום האוויר גובה מדי שנה באזור
ת"א לבדו את חייהם של 1,100 קורבנות.
לאור נתונים כאלה, או לצל העשן השחור המתנוסס מעליהם, הקניה של מסנן אוויר לכל
בית ומבנה יכולה להישמע כמשהו שהיה צריך לעשות כבר אתמול. יותר מכך, לקראת שנת הלימודים החדשה מישהו יוכל לטעון שצריך
להשבית את מרבית מוסדות החינוך בארץ, עד שאלו "ימוגנו" באמצעות מסנני
אוויר, שכן ידוע שילדים הם אוכלוסיית סיכון פגיעה במיוחד לזיהום אוויר.
מעגל קסמים מרושע
אך לאמיתו של דבר, חשוב להבין שדווקא הפנייה למסננים כאלו עלולה להיות הדבר
שינציח את עכירות האוויר שלנו. הסיבה הראשונה לכך נובעת מהעיקרון, לפיו ניקיון
האוויר מזיהומים הוא אינטרס כלל-ציבורי, הצריך להישמר עבור כולנו על ידי מוסדות
המדינה: משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, מצדי זה יכול להיות משרד הביטחון וצבא
ההגנה לישראל. אם נקבל את הרעיון שניקיון האוויר הוא עניינינו הפרטי, נאלץ להכיר
בכך שגם החומרים שפולטים מפעליה של משפחה מסוימת במפרץ חיפה הם עניינה הפרטי, וכל
מי שלא יימצא חן בעיניו מה שקורה לאוויר שם בחוץ – נשלח אותו לקנות מסנן פרטי
ולסגור את חלונות ביתו. אפשר יהיה לקרוא לזה "רפורמת הפרטת האוויר".
הסיבה השנייה לכך שמזגן כזה הוא רע לאוויר היא מעשית – טיפול יעיל באמת בבעיית
הזיהום אפשר לעשות רק במקורותיו – במפלטים ובארובות באשר הם. שם צריך להתקין
מסננים, שם צריך לשפר את איכות הדלקים, שם צריך להשתמש ביותר אמצעים, טכנולוגיות
וחלופות שאינם מזהמים. הניסיון לתת "פיתרון קצה" לבעיית זיהום האוויר רק
יכניס אותנו לתוך מעגל קסמים מרושע, שבו הפעלת יותר מסננים תגדיל את צריכת
האנרגיה, שתצריך הפעלה של יותר תחנות כח, שיפלטו יותר זיהום לאוויר, שיצריך התקנה
של עוד מסננים, וכן הלאה. טכנולוגיה היא דבר טוב בתנאי שמשתמשים בו בתבונה.
הסיבה השלישית ממוקמת במשולש שבין כלכלה, חברה ופוליטיקה: סינון האוויר הפרטי
יהיה הוצאה חדשה ולא זולה, שרק משקי הבית מהמעמד הגבוה והבינוני יוכלו לעמוד בה.
אך כשמשאבי המשפחות האלו יופנו להגנה פרטית על האוויר בבתים ובמקומות העבודה שלהם,
יקטן האינטרס שלהם לדחוף את המדינה להשקעה בפתרונות הציבוריים. יש כאן גם עוול
חברתי גדול, שדווקא העשירונים הנמוכים שתרומתם לזיהום האוויר היא הנמוכה ביותר,
יישארו מחוסרי הגנה מפניו. אך הם לא יוכלו לחמוק מהעלויות החיצוניות של זיהום
האוויר, כגון תרופות למחלות בדרכי הנשימה, כך שגם במגזר הזה המשק צפוי לרשום
"צמיחה כלכלית", גם אם חולנית, בעקבות הפנייה של הציבור לפיתרון הפרטי.
ללמוד מהניסיון
אני חייב להודות שלטענות שמניתי לעיל אין יסוד מוצק, אלא הן נסמכות על יסוד
נזיל ועכור – משאב המים שלנו, שבו זה כבר קרה לנו. בשני העשורים האחרונים רוב
הציבור איבד את האמון באיכות המים שמספקות לנו הרשויות הציבוריות, ובמקום לפעול יחדיו כדי לעצור את ההידרדרות – עברנו
אחד אחד לקנות מים מחברות פרטיות או שהתקנו מסנני מים פרטיים. אנחנו מנסים להדחיק
את החששות שהמסננים האלו הם בתי גידול לחיידקים, ושהמים בבקבוקים אינם בטוחים
לשתייה כמו שהפרסומות תיארו אותם. אבל הדבר הכואב ביותר הוא המחשבה שאילו את המיליארדים
שהשקענו בפתרונות הפרטיים היינו משקיעים בהגנה ציבורית על מקורות המים, במתקני
סינון גדולים ובחידוש צנרת ההולכה הציבורית – לכולנו היו עכשיו מים באיכות הרבה
יותר גבוהה, במחיר הרבה יותר זול ולשנים הרבה יותר ארוכות.
כעת בפעם הראשונה, מוצעת לציבור הישראלי הבחירה בפיתרון של אוויר נקי פרטי. הפיתרון הזה נראה קרוב ומפתה, במרחק שיחת טלפון אחת
עם חיוב אשראי בתשלומים. אבל ממש כמו שקרה עם המים, גם כאן המחיר הכולל של העסקה
יהיה גבוה בהרבה מהסכום הנקוב, והתוצאה, מכל בחינה, תהיה עכורה יותר. במקום זה צריך
- וגם אפשר - לפעול יחד להבטחת הניקיון של האוויר של כולנו. במושב הכנסת הקודם
הצליחו חברי הכנסת היותר טובים שלנו, בעידוד ארגוני הסביבה, להעביר את "חוק
אוויר נקי", שהגרסה האמריקאית שלו חוללה נפלאות באיכות האוויר בארה"ב.
לצערנו, בהיעדר מעורבות ותמיכה ציבורית מספקת, הלובי של המזהמים הצליח להביא
לדחייה של כניסתו לתוקף ל- 2011. המזהמים וחבריהם עוד ינסו למסמס אותו, אבל מנגד
כולנו צריכים לדרוש לדעת מה מצב זיהום האוויר בישוב שלנו ומה נעשה כדי לצמצמו.
כולנו יכולים לכתוב מכתב יעיל. לנבחרי הציבור שלנו, ולתת להם את הגב הדרוש כדי לפעול בנושא. זו הדרך הנכונה
ומי שלא הולך בה - מוותר על הזכות הכי בסיסית שלו, לנשום אוויר נקי.
--------
ריכוז גז החממה CO2 באוויר שאנו נושמים כעת הוא סביב 390 ח"מ (חלקים למליון), שהם בערך מאה ח"מ יותר ממה שהיה לפני שמפלטים וארובות הפכו כה נפוצים בעולמנו. מדעני האקלים ציינו את הריכוז של 350 ח"מ, שאותו חצינו ב- 1987, כרף הבטוח מבחינת שינויי האקלים. ככל שנמהר לשוב אליו ולרדת מתחת אליו - השינויים בעתיד יהיו פחות חריפים, אך בינתיים הריכוז רק עולה ועולה.בדצמבר הקרוב ייפגשו ממשלות העולם בקופנהאגן כדי לדון על הסכמים להפחתת פליטות גזי החממה, ושדולות המזהמים כבר לוחצות על הנציגים שלנו להקטין ולעמעם ולמסמס את ההתחייבויות להקטנת הזיהום. לכן יש חשיבות גדולה כל כך להצבת יעד מספרי ומדיד, כמו 350 ח"מ, שנציגינו יכירו אותו וידעו שזה לא רק מה שדרוש לבוחרים שלהם, אלא גם מה שנדרש על ידיהם.כדי להגביר את המודעות לעניין החשוב והמורכב הזה, ב-24 לאוקטובר (יום האומות המאוחדות!) יתקיימו ברחבי העולם מאות אירועים עצמאיים שיגרו את תשומת הלב הציבורית למספר הזה, 350, ולמסר שמגולם בו.באזור המרכז ובתל אביב, למשל מתוכננת החלקת רולר ורכיבת אופניים המונית, במסלול סמלי ומיוחד.האתר www.350.org מהווה מוקד מקוון למי שרוצה ליזום או להשתתף בפעולות כאלו, קטנות כגדולות.גם לי יש רעיון לפעולה בתל אביב- אשמח לכל עזרה בקידומה
------------------------------------------------
פורסם לראשונה באתר 'שינוי ירוק'
אם לפני חמש שנים כשרכבתי על אופניים בתל אביב הרגשתי יחידי, הרי שהיום הרבה פעמים אני שמח לראות שלאורך חלק מהדרך מפה לשם אני רוכב בטור יחד עם רוכבים עירוניים אחרים- ממש טור דה תל אביב. אבל לפעמים, זה שרוכב מלפני, מאחורי או מצדדי מלווה בחריקות וציוצים מביכים מהאופניים שלו. מבט מהיר על השרשרת שלו מגלה את האמת החלודה, שהשרשרת לא ראתה טיפת שמן מזה שנים, והיא זועקת לעזרה.משיחות שהיו לי עם רוכבים כאלה מסתבר שהרבה מהם חושבים שהאופניים שלהם פשוט גרועות ושהם צריכים לקנות חדשים בהזדמנות. אך הדבר מצביע על בורות עצובה בקשר למהות האופניים ולאומנות האחזקה שלהם.אז לכל אותם רוכבים לא מנוסים - אתם צריכים להבין שאופניים, כמו כל מכונה, חייבים שימון תקופתי בכל הצירים והחלקים הנעים - ובמיוחד השרשרת. בדיוק כמו שחייבים מדי פעם "לבדוק שמן" למכונית, כי אם יש פחות מדי היא לא תיסע (אפילו אם היא למבורגיני אימתנית) - כך אתם צריכים לדאוג שהשרשרת של האופניים תהיה משומנת קלות. זה אפילו לא מסובך - בכל חנות אופניים או חומרי בניין אפשר למצוא מזלף שמן או תרסיס (עדיף עם קשית למיקוד ההזלפה) שאיתם אפשר לסוך את אופניכם בשמן - ותראו איך הם הופכים לנסיכים אמיתיים, כחדשים.השימון מקל מאוד על פעולת הדיווש, מונע שחיקה וחימום המזיקים לחלקי השרשרת, ומגן מפני החימצון הנורא - החלודה. בהיותי רוכב צעיר לא דאגתי לעניין הזה ויום אחד השרשרת שלי פשוט נקרעה - מה שגרם לי כמעט לעוף אל כביש סואן.אז הישמרו לנפשותיכם ותנו לאופניים שלכם שפריץ קטן של שמן כל חודשיים או שלושה - הן יודו לכם מעומק השילדה, ותשמעו את זה!
-------------------------------
פורסם לראשונה באתר 'שינוי ירוק'
