נשימות



הרוח מנשימה את הים

בלחיצות רכות ונרחבות

היא מפעימה בו את הגלים

העולים והיורדים

מהחוף זה ברור -

משהו כאן נושם



 

אוקיאנוס




בגוף של כל אישה יש איבר שנקרא

אוקיאנוס

אוקיאנוס השפיר

והאוקיאנוס הזה נכון לקבל

את גרעין החיים החדשים

כמו אז בטרם קדם

כל האבולוציה בתקציר של 9 חודשים



אנו מביטים אל הים ומתפעמים -

במעמקיה, הנפש נזכרת

בריחוף ההוא

בדממה הזו המושלמת

שהייתה פשוט

אהבה

 
 

רחמים




רחמים זו יכולת האדם
לפנות מקום בתוכו לאדם אחר
חלש ממנו
אבל דומה לו


כאשר לאשה
כבר אין מקום בבטן לעובר
כשנגמרים לה הרחמים
אז זוהי האכזריות הכי גדולה:
בעצב תלדי בנים


אבל לפעמים
קץ הרחמים באכזריות כזו
הם מה שמאפשר
לחיים חדשים להמשיך לצמוח

כי זמן לכל
ועת לכל חפץ
עת לרחם
ועת להתאכזר
עת להיות רחום
ועת להיוולד

עת לצעוד על פני האדמה
ועת לשוב אליה
לרחמה






הים שבפנים


מחשבותי זורמות בערוצי גופי
נקוות לכדי מסקנות על נופי:

כשחזי עולה ויורד בגלים
אין ספק שזהו
הים שבפנים

כי מן הים באנו
לכן הים עודנו בנו

לבי משלח בי גלים מבפנים
אני זוכר את הקצב מראשית הימים

אנשים מול הים תוהים
כיצד הוא גורם להם להתפעם
זה קורה כי הם מביטים
בדם שלהם הזורם

כי במעמקי התודעה לעולם לא ימחה
הזיכרון של הלידה
מי שמביט בים מביט במולדת
הגדולה, האמיתית, היחידה


(המשך)

אנו קוראים לעצמינו "בני אדם"
אך לפני הכל אנו בני הים

בנים למשפחה הגדולה של הים
רגלינו ביבשה אך ליבנו דם-ים

גם ספינת המדבר הייתה לגל אבנים
אילולא גאה בה הים שבפנים

שני מימנים חברו לחמצן
מאש גדולה
נולד הים

גם העץ צומח מתוך הים
ואחי הדולפין
הוא ים בתוך ים

כשחזי עולה ויורד בגלים
אין ספק שזהו
הים שבפנים