זנבזיף

הרחק מאור השמש

זנבזיף המצולות

מנקה את אבק הספרים מן המדף

הוא שהיה לפני

והוא שהווה

והוא שיהיה

גם לחצי מליארד השנים הבאות

על פני כדור הארץ



כל ספרי ההיסטוריה יישרפו בחלודת הזמן

יעלו באוב וינשרו על פני הכוכב



יבשות יפרדו ויתמזגו

וקרח ואש יכו זה בזה

פריחה, זמזומים, לעיסה ומרדף



ובחשיכה זנבזיפים שקטים

ימשיכו לחיות על שאריות התמהיל

של שמש ואדמה

נשימות



הרוח מנשימה את הים

בלחיצות רכות ונרחבות

היא מפעימה בו את הגלים

העולים והיורדים

מהחוף זה ברור -

משהו כאן נושם



 

אוקיאנוס




בגוף של כל אישה יש איבר שנקרא

אוקיאנוס

אוקיאנוס השפיר

והאוקיאנוס הזה נכון לקבל

את גרעין החיים החדשים

כמו אז בטרם קדם

כל האבולוציה בתקציר של 9 חודשים



אנו מביטים אל הים ומתפעמים -

במעמקיה, הנפש נזכרת

בריחוף ההוא

בדממה הזו המושלמת

שהייתה פשוט

אהבה

 
 

רחמים




רחמים זו יכולת האדם
לפנות מקום בתוכו לאדם אחר
חלש ממנו
אבל דומה לו


כאשר לאשה
כבר אין מקום בבטן לעובר
כשנגמרים לה הרחמים
אז זוהי האכזריות הכי גדולה:
בעצב תלדי בנים


אבל לפעמים
קץ הרחמים באכזריות כזו
הם מה שמאפשר
לחיים חדשים להמשיך לצמוח

כי זמן לכל
ועת לכל חפץ
עת לרחם
ועת להתאכזר
עת להיות רחום
ועת להיוולד

עת לצעוד על פני האדמה
ועת לשוב אליה
לרחמה






הים שבפנים


מחשבותי זורמות בערוצי גופי
נקוות לכדי מסקנות על נופי:

כשחזי עולה ויורד בגלים
אין ספק שזהו
הים שבפנים

כי מן הים באנו
לכן הים עודנו בנו

לבי משלח בי גלים מבפנים
אני זוכר את הקצב מראשית הימים

אנשים מול הים תוהים
כיצד הוא גורם להם להתפעם
זה קורה כי הם מביטים
בדם שלהם הזורם

כי במעמקי התודעה לעולם לא ימחה
הזיכרון של הלידה
מי שמביט בים מביט במולדת
הגדולה, האמיתית, היחידה


(המשך)

אנו קוראים לעצמינו "בני אדם"
אך לפני הכל אנו בני הים

בנים למשפחה הגדולה של הים
רגלינו ביבשה אך ליבנו דם-ים

גם ספינת המדבר הייתה לגל אבנים
אילולא גאה בה הים שבפנים

שני מימנים חברו לחמצן
מאש גדולה
נולד הים

גם העץ צומח מתוך הים
ואחי הדולפין
הוא ים בתוך ים

כשחזי עולה ויורד בגלים
אין ספק שזהו
הים שבפנים




לכל לקוח יש שם




לכל עיתון יש עץ

שממנו ייצרו את דפיו

לכל עץ יש ציפור

שבנתה את קינה על ענפיו



לכל ציפור יש שיר

שנקטע במסור צווחני

ולכל מסור יש ידית

בה אחז אדם עני



לכל עני יש בוס

שהסכים לשלם לו פרוטות

ואסר עליו לנוח כי

בתור להחליפו יש מאות



לכל בוס יש כסף

שאותו הוא בחסד מקבל

מהוד מלכותו, הלקוח

שחפץ בעיתון לעלעל



כן הלקוח היום הוא המלך:

עדר ללא שמות או פנים

שועטים על פני הכוכב

חוטפים ובולעים וקונים



והמלחמה בוא תבוא

כשכלום כבר לא ישאר

אז ייקרע המסך

כשהצבא הרעב ידבר



ואתם, הניצולים, כשתחקרו

ותנסו לברר מי אשם

אנא רק זאת תזכרו:

לכל לקוח יש שם







יונה



הנה יונה עם ענף בפיה

ענף שיבש מעלים

הם נשרו וזמנו הגיע

להצמיח עכשיו גוזלים



הנה יונה שבבטנה

כמוסה הבטחה מרגשת

חרוצה כנמלה היא בונה

והלוך ושוב מעופפת



הנה יונה מאמינה

שיש תקווה לעתיד

מימי קדם היא עפה

זו היא יונת התמיד

 

מעגלים



העננים אדוות הקצף


על ראש גלי הרוח




מעליהם

כל הכוכבים זורמים למערב


אלקטרונים ברקיע המתכת

כעין החשמל מזהירים



אבל

מה מחולל את הזרם?



שדה קוצים יבש


שדה קוצים יבש

המוות בא על הפרחים הצבעוניים בעומדם

כל הירוק החוויר לצהוב-חום דהוי

הם חולמים עכשיו

כרוחות רפאים

מייחלים רק לכלות במים

ולא באש


פרחי אי התנועה



סוד העצבות

של פרחי אי התנועה

הוא ריקות השמיים שמעליהם

מפרפרים



כמו באהבה נכזבת

הם פורשים את עליהם

ושולחים את בשמיהם

בגעגועים ותשוקה בוערת

שאין לה מכבה




סבבום נהמות מנוע

ועשן המפלטים מנשב בכל

כהבל-פה של דרקון-נחש

קדמון מעידן אחר



בתחנות הדלק האנשים

מקריבים לו את ממונם ואת יומם

את נשמת אפם ואת ריאות ילדיהם

סוגדים לו ומלבים את האש הקדושה

במנועי הבעירה הפנימית

זיקוקין


בקריית קיש-קיש הלילה

מאירים את השמיים

במדורת נפצים צבעונית ורועשת

הפצצה ווקאל-וויזואלית

שמחרידה כל חי וכל-לב


ורק בני האדם יודעים –

אילפנו את האש עד תום

הבה נשחק בה כילדים!



(לקראת מופע הזיקוקים הצרפתי בחופי תל אביב)

טיפוס על עץ



פרוש כפיך מעלה כציפור

כמו אחיין קטן אל דוד גבוה



העץ מוכן לשאת אותך מעלה

על כפות ענפיו

למעוף מרגש מעל האדמה


לרקוד עם עץ צמוד צמוד

לחבק אותו

אצבעות וידיים וענפים ורגליים

בטקס קמאי

בריקוד החיים הקדום של אבות-אבות אבותינו השעירים והיחפים



מה לי רכבות הרים

וגני שעשועים צבעוניים

אבותי קוראים לי מבין הענפים

אחיותי בנות הכנף את תפילותינו שם נושאות



בוא ילד

טפס על העץ

התותים בצמרת

טעימים יותר

אתה יודע את זה

אתה יודע את זה

בוא!

 

כבוד

הו בן,  אדם

קח מאמא אדמה

את כל מה שאתה צריך

רק אל תיקח ממנה דבר

כמובן מאליו




א-מא-ים

אִ-מּא-יִם

אֶ-שַּ-מָ-יִם

על-ה-מּים

ל-עו-לם



אִ-מַא-דָמַּה

אֶ-שְ-אַדוּמה

מְ-ע-נ-נּיים

יורדה דמעה



עם הרו-ח

ל-ב פ-תוח

קול- ש-לוח

באהבה


לילה נושם

רו-ח זו-רם

גג כוכבים

ילד חולם



זמן מסחרר

עלה נושר

נפרד מהשמיים

לאדמה חוזר

כבידה

העולם מושך אותי אליו


מחזיק אותי חזק

שלא אברח או אתעופף לי



וכוחו עם השנים מתגבר -

בהתחלה הייתי כל כך קל

הייתי הולך ומנתר

הייתי רץ מטפס על עצים

מתגרה בכוח המשיכה

והוא בסבלנות ויתר כי ידע

שבסוף אשוב אליו ואיכנע.

 

הכוכבים החדשים

כשכיביתי את מנורת הלילה ליד מיטתי


והתכרבלתי בשמיכה ובעלטה

לפתע הבחנתי בהם

מן החשיכה נצנצו אלי

הכוכבים החדשים

נוריות החיווי הקטנות

של שפע מכשירי החשמל בחדר

האירו בקונסטלציה צבעונית

כן, זה כך.

ואת מפת הכוכבים הזו –

איזה אסטרולוג יפענח פשרה?

ואיזה נווט ידע ללמוד לפיה

היכן צפוני והיכן מצפוני



אתכסה בשמיכה

השינה תקבל אותי, לפחות בינתיים

גם ללא תשובה ופתרונים



I sleep and crave to know

the way of miles I have to go

הבטחות


הבטחה גדולה מאוד

חבויה שם בענן הנישא



וכל חקלאי

מהכיוון שלו

רואה בענן את דמות תקוותיו

הרוצות כל כך להתגשם



רק כך, בענן

יכולות להתקיים בו זמנית

תקוות כל כך מנוגדות





(בהשראת "קדימה" של אריאל שרון)

 
 

פצצת מימן במרחק הנכון

פצצת מימן במרחק הנכון


בישול איטי לאוקיאנוס הקדמון

עד יהיה מוכן

האדם הנבון

בידו המקל

אחר כך - מחשבון





עין האל


יפה להביט בעין האל

כשהיא בגובה העיניים



ועדיין מרוחקת מכדי מגע

החמה מעריבה אך לא תאוכל

הסנה בוער, סובב הגלגל.



יפה השמש השוקעת

אני כבן הרואה פני אמו

יפים האופקים הרחבים

כילד המגלה את גופו

יפה הנשימה השקטה

הבאה ממרחקים

ומחלחלת למעמקי הגוף